פסק-דין בתיק ע"פ 25885-11-12

ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת שרון      לארי-בבלי) מיום 13.11.2012, בת"פ 2731/07 (ע"פ 25885-11-12), ת"פ 4143/07 (ע"פ       25926-11-12), ת"פ 6437/05 (ע"פ 25956-11-12), ת"פ 1290/07 (ע"פ 25987-11-12), ת"פ 10681/04 (ע"פ 26046-11-12). 

1.  נגד המערערים הוגשו בעבר כתבי אישום בגין עבירות על חוק התכנון והבניה, ובמסגרת גזרי הדין ניתנו צווים להריסת המבנים נשוא כתבי האישום. המבנים מצויים בשכונת "ערב אלסוואחרה" בירושלים.

מאז הוצאו צווי ההריסה, הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע גזרי הדין. הערעורים שלפני מתייחסים לדחיית הבקשה האחרונה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בכל אחד מהתיקים.

2.  במקביל להליכים בתיקים הפליליים שבבית המשפט לעניינים מקומיים, הגישו המערערים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה, הועדה המקומית לתכנון ובניה ועיריית ירושלים, וזאת בעניין הליכי התכנון אשר אינם מאפשרים קבלת היתרי בניה למבנים נשוא הערעורים (עת"מ 29494-05-12).

ביום 24.9.2012 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט דוד מינץ) את העתירה. על פסק הדין הוגש ביום 30.10.2012 ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 7846/12). הערעור טרם נדון.

הבקשה האחרונה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים נוגעת לערעור זה ומתבססת עליו, ונתבקש בה עיכוב ביצוע צווי ההריסה עד למתן פסק דין בערעור.

3.  המערערים טוענים כי מדובר בשכונה אשר נמצאת בתחומה של תב"ע 2683א', אשר לטענתם קודמה על ידי עיריית ירושלים תוך התעלמות מפגיעה בצרכי התושבים המתגוררים בשכונה המונה כ- 30 מבנים.

לטענתם, תב"ע 2683א' מייעדת את השכונה לשטח נוף פתוח וכך גם תכנית המתאר החדשה לירושלים שטרם הופקדה, ואילו הגרסאות הקודמות של תכנית המתאר החדשה ייעדו את השכונה לאזור מגורים.

לטענת המערערים, הועדה המחוזית חזרה בה מהסכמות קודמות שהיו בינה לבין תושבי השכונה, ובשל כך הגישו, כאמור, עתירה מנהלית, אשר נדחתה ובעניינה תלוי ועומד ערעור.

המערערים מבקשים לאפשר להם למצות את הליכי הערעור בבית המשפט העליון.

4.  המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע נוסף של צווי ההריסה.

המשיבה טוענת כי טענת המערערים, לפיה ניתנה להם הבטחה להכשיר את המבנים ולהכלילם בתכנית המקודמת באזור, היא טענה שנבדקה באופן יסודי ונדחתה. המבנים האמורים אינם ולא היו חלק מהתוכנית.

לטענת המשיבה, העובדה שהיתה תלויה עתירה מנהלית לא הביאה לעיכוב ביצוע הצווים, וודאי שאין מקום היום, לאחר שהעתירה נדחתה, לעכב את הביצוע בשל הגשת ערעור על פסק הדין. לטענתה, למערערים שמורה הזכות לפנות בערעור לבית המשפט העליון, אך אין בכך כדי לעכב את צווי ההריסה.

5.  לכאורה, לאור המצב התכנוני הנוכחי, לפיו אין למערערים כל סיכוי להכשרת המבנים, אין הצדקה למתן אורכות לביצוע צווי ההריסה. אילו זו היתה העילה לבקשה לעיכוב ביצוע הצווים, היה מקום לדחות את הערעור.

יחד עם זאת, המערערים מבססים את הבקשה על רצונם לממש את זכותם לערער על פסק הדין שניתן בהליכים המנהליים, ערעור שאם יזכו בו, יאפשר להם לטענתם לקדם הליכי תכנון להכשרת המבנים. אמנם הסיכויים לקבלת הערעור אינם גבוהים, אך יש מקום לאפשר למערערים למצות את ההליכים, וראוי לאפשר לבית המשפט העליון ליתן את פסק דינו ולא להציבו לפני עובדות מוגמרות.

בנסיבות אלה, ומטעם זה בלבד, הערעור מתקבל. צווי ההריסה יעוכבו עד למתן פסק הדין בבית המשפט העליון בתיק עע"מ 7846/12.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: